<h1>שאילתות פרשת צו שאילתא ע"ח</h1>
<h2>דף צח:</h2>
שאילתא דמחייבי דבית ישראל לבעורי חמירא והיכא דאפקיד ישראל חמירא וליתיה למריה למשקליה נטר ליה עד ארבע שעות דחזי לאכילה דילמא אתי ובעי ליה ודאי שלים ארבע שעי ולא אתא במיעל חמש מזבן ליה לא"י ואי לא מזבין ליה אע"ג דלא קביל עליה אחריות שריף ליה כי הא [פסחים י"ג.] דאמר רבין בר רב אדא [ליתא לפנינו (אך בכת"י וברי"ף פ' המפקיד איתא)] אמר ר' יצחק מעשה באדם אחד שהפקיד דיסקייא מליאה חמץ אצל יוחנן חקוקה ונקבוה עכברין והיה חמץ מבצבץ ויוצא בא ושאל את רבי שעה ראשונה אמר לו המתן שנייה אמר לו המתן שלישית אמר לו המתן רביעית אמר לו המתן חמישית אמר לו לך ומוכרו לא"י ואי לא מיזדבן אף על גב דלא קביל עליה אחריות מבער ליה [ב"ק צ"ח:] שהכל מצווין עליו לבערו ואילו א"י דאפקיד חמץ אצל ישראל אי קביל עליה אחריות כיון דאי פשע ביה ונגנב או אבד מיחייב לשלומי מיחייב נמי לבער ואי נטירותא ברשות א"י הוא דאמר ליה הא ביתא קמך אינו חייב לבער מאי טעמא [נתבאר פסחים ה':] תרי קראי כתיבי כתיב לא יראה לך שאור ולא יראה לך חמץ בכל גבולך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ויליף שאור דבתים משאור דגבולים מה שאור דגבולים דא"י שרי דכתיב לא יראה לך שאור בכל גבולך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים אף שאור דבתים נמי דא"י שרי דהא כתיב שאור לא ימצא בבתיכם ולא כתיב לך דאי כתיב לך אפילו דא"י נמי אסיר ויליף דגבולים מדבתים אלמא דגבולים נמי אסור לא קשיא הא דקביל עליה נטירותא והא דלא קביל עליה נטירותא דאמר להו רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא מאי טעמא כיון דאי מיגניב בעיתו לשלומי כדידכו דמי.
